HOME | DD

Description
I took the Warhol's original painting and made a version of my own. I made this painting more modern and the idea behind it was eating disorders.
The bottles at my painting aren't glass bottles like the bottles in the original painting, but they are new plastic bottles which are symbolize our period. In addition, the plastic is also attached to aesthetics, beauty, and plastic surgeries – things that just like eating disorders, are involved with exterior appearance.
The bottles were duplicated by me over and over again. This is no regular cola, but diet cola. The western society encourage thinness and these days there's at the market a lot of "light" or "diet" version to every product which has calorie value much lower then to the original product. To the "low fat" product there's a synthetic taste which reduce from the original product's value. There is no enjoyment in using these products. The same thing is going on with the eating disturbed herself; she's getting her request and lose her weight but she's paying an expensive price which express at mental and physical dangerous side effects.

אנגלית זה כלכך לא הצד החזק שלי XD

אז הנה בעברית, כתוב כמו שצריך ומפורט יותר:

לקחתי את הציור של אנדי וורהול של בקבוקי הקולה והפכתי אותו לעדכני יותר. הבקבוקים בציור שלי אינם בקבוקי זכוכית כמו ביצירה של וורהול, אלא בקבוקי פלסטיק חדשים שמסמלים את התקופה שלנו, שנות האלפיים. הפלסטיק גם מתקשר לאסטטיקה, יופי וניתוחים פלסטיים – מושגים שבדומה להפרעות האכילה מתקשרים להתעסקות במראה החיצוני. הבקבוקים שוכפלו על-ידי שבלונה (שיטה מודרנית יותר מהדפס הרשת של וורהול ) , ועל-ידי כך הפחתתי מערכם. הבקבוקים הם אינם בקבוקי קוקה-קולה רגילה, אלא בקבוקי קוקה-קולה דיאט. החברה המערבית מעודדת רזון וכיום לכל מוצר בשוק יש גם גרסת לייט או דיאט בעלת ערך קלורי נמוך בהרבה מהערך הקלורי של המוצר המקורי. למרות יתרון הערך הקלורי של גרסאות הלייט, למוצר מתלווה טעם לוואי סינטטי שמוריד מערך המוצר המקורי, אין שום הנאה בצריכת המוצרים הללו.
דבר דומה קורה גם למופרעת האכילה; אומנם היא משיגה את מבוקשה ומשילה ממשקלה, אך מחיר יקר נגבה ממנה שמתבטא בתופעות לוואי נפשיות וגופניות מסוכנות שמגיעות יד ביד עם ההפרעה.
למרות הלוגו של חברת קוקה-קולה המתנוסס על הבקבוק, הטעם של גרסת הדיאט רחוק מאוד מהטעם של הקולה הרגילה עתירת הקלוריות. החברה המערבית סוגדת לרזון, מעודדת הרזיה ודיאטה, ממציאה מוצרים דלי קלוריות, ועל-ידי כך מעודדת הפרעות אכילה. הציור נראה כמו העתק זול של הציור המקורי של וורהול, כמו סוג ב' ; כמו שהדיאט-קולה היא מעין סוג ב' של הקולה הרגילה. הבקבוקים אינם אחידים מבחינת תכולתם; הם ריקים בחלקם. המיכון המשוכלל מועמד באירוניה, כי בפס הייצור יש טעויות של מכונה – גם המכונה לא מושלמת. החברה התפתחה והשתכללה, ולמרות יתרונותיה של המודרניזציה לא הכל מושלם וגם לה יש חסרונות ברורים.

אנדי וורהול השתייך לתנועת הפופ ארט (פופ = פופולארי ) , אמנות אשר התייחסה לדברים הפופולאריים כעת בחברה. וורהול לקח מוצרים תעשייתיים, כמו בקבוקי הקוקה-קולה, וטשטש את הגבולות בינם לבין אמנות. הוא צייר בצבעים תעשייתיים, צייר מוצרים שהחברה צרכה, ושכפל את עבודותיו פעמים רבות, כמו ייצור תעשייתי. ביצירה שלי יצרתי מעין התכתבות עם וורהול, דבר שתרם להעברת הקונספט שלי בנוגע להפרעות אכילה. השתמשתי בפופ ארט כדי להראות שכיום מה שפופולארי הוא הרזון. "פופולארי" להיות מופרעת אכילה. זה מעין טרנד שמובילות סלבריטאיות בין-לאומיות. המון בנות נכנסות למעגל האכזרי של הפרעות האכילה רק בגלל שזה "אין", על-אף שהן לא באמת דוגלות ב"תורת החיים" של האנורקסיה. כלל לא משנה מאיזו סיבה הן נכנסו אל ההפרעה, הן עדיין חולות בה וגם להן, כמו לכל אנורקטית אחרת, יהיה קשה מאוד לחזור אחורנית לחיים נורמאליים. הקומפוזיציה של הציור פתוחה וניתן להמשיך אותה עד אינסוף. ניתן לשכפל את הבקבוקים עוד ועוד על פס ייצור מודרני שלנצח יעודד רזון והפרעות אכילה.

Description
I took the Warhol's original painting and made a version of my own. I made this painting more modern and the idea behind it was eating disorders.
The bottles at my painting aren't glass bottles like the bottles in the original painting, but they are new plastic bottles which are symbolize our period. In addition, the plastic is also attached to aesthetics, beauty, and plastic surgeries – things that just like eating disorders, are involved with exterior appearance.
The bottles were duplicated by me over and over again. This is no regular cola, but diet cola. The western society encourage thinness and these days there's at the market a lot of "light" or "diet" version to every product which has calorie value much lower then to the original product. To the "low fat" product there's a synthetic taste which reduce from the original product's value. There is no enjoyment in using these products. The same thing is going on with the eating disturbed herself; she's getting her request and lose her weight but she's paying an expensive price which express at mental and physical dangerous side effects.

אנגלית זה כלכך לא הצד החזק שלי XD

אז הנה בעברית, כתוב כמו שצריך ומפורט יותר:

לקחתי את הציור של אנדי וורהול של בקבוקי הקולה והפכתי אותו לעדכני יותר. הבקבוקים בציור שלי אינם בקבוקי זכוכית כמו ביצירה של וורהול, אלא בקבוקי פלסטיק חדשים שמסמלים את התקופה שלנו, שנות האלפיים. הפלסטיק גם מתקשר לאסטטיקה, יופי וניתוחים פלסטיים – מושגים שבדומה להפרעות האכילה מתקשרים להתעסקות במראה החיצוני. הבקבוקים שוכפלו על-ידי שבלונה (שיטה מודרנית יותר מהדפס הרשת של וורהול ) , ועל-ידי כך הפחתתי מערכם. הבקבוקים הם אינם בקבוקי קוקה-קולה רגילה, אלא בקבוקי קוקה-קולה דיאט. החברה המערבית מעודדת רזון וכיום לכל מוצר בשוק יש גם גרסת לייט או דיאט בעלת ערך קלורי נמוך בהרבה מהערך הקלורי של המוצר המקורי. למרות יתרון הערך הקלורי של גרסאות הלייט, למוצר מתלווה טעם לוואי סינטטי שמוריד מערך המוצר המקורי, אין שום הנאה בצריכת המוצרים הללו.
דבר דומה קורה גם למופרעת האכילה; אומנם היא משיגה את מבוקשה ומשילה ממשקלה, אך מחיר יקר נגבה ממנה שמתבטא בתופעות לוואי נפשיות וגופניות מסוכנות שמגיעות יד ביד עם ההפרעה.
למרות הלוגו של חברת קוקה-קולה המתנוסס על הבקבוק, הטעם של גרסת הדיאט רחוק מאוד מהטעם של הקולה הרגילה עתירת הקלוריות. החברה המערבית סוגדת לרזון, מעודדת הרזיה ודיאטה, ממציאה מוצרים דלי קלוריות, ועל-ידי כך מעודדת הפרעות אכילה. הציור נראה כמו העתק זול של הציור המקורי של וורהול, כמו סוג ב' ; כמו שהדיאט-קולה היא מעין סוג ב' של הקולה הרגילה. הבקבוקים אינם אחידים מבחינת תכולתם; הם ריקים בחלקם. המיכון המשוכלל מועמד באירוניה, כי בפס הייצור יש טעויות של מכונה – גם המכונה לא מושלמת. החברה התפתחה והשתכללה, ולמרות יתרונותיה של המודרניזציה לא הכל מושלם וגם לה יש חסרונות ברורים.

אנדי וורהול השתייך לתנועת הפופ ארט (פופ = פופולארי ) , אמנות אשר התייחסה לדברים הפופולאריים כעת בחברה. וורהול לקח מוצרים תעשייתיים, כמו בקבוקי הקוקה-קולה, וטשטש את הגבולות בינם לבין אמנות. הוא צייר בצבעים תעשייתיים, צייר מוצרים שהחברה צרכה, ושכפל את עבודותיו פעמים רבות, כמו ייצור תעשייתי. ביצירה שלי יצרתי מעין התכתבות עם וורהול, דבר שתרם להעברת הקונספט שלי בנוגע להפרעות אכילה. השתמשתי בפופ ארט כדי להראות שכיום מה שפופולארי הוא הרזון. "פופולארי" להיות מופרעת אכילה. זה מעין טרנד שמובילות סלבריטאיות בין-לאומיות. המון בנות נכנסות למעגל האכזרי של הפרעות האכילה רק בגלל שזה "אין", על-אף שהן לא באמת דוגלות ב"תורת החיים" של האנורקסיה. כלל לא משנה מאיזו סיבה הן נכנסו אל ההפרעה, הן עדיין חולות בה וגם להן, כמו לכל אנורקטית אחרת, יהיה קשה מאוד לחזור אחורנית לחיים נורמאליים. הקומפוזיציה של הציור פתוחה וניתן להמשיך אותה עד אינסוף. ניתן לשכפל את הבקבוקים עוד ועוד על פס ייצור מודרני שלנצח יעודד רזון והפרעות אכילה.